גם אם נשים בצד את העובדה שאני מזל תאומים, חיות בתוכי 2 הדסיות (לפחות).
כל אחת כבודה במקומה מונח. בעבר, אחת היתה רדומה, היום היא הדומיננטית.
היא מחבקת את הדס של פעם ולוחשת לה ״בסוף הכל יסתדר, הדס תמיד צודקת״
נפלאות החיים; כמה שהם מורכבים ככה הם מלמדים. מלאים באירועי עבר שבנו אותנו למי שאנחנו היום.
כשהתחלתי לכתוב את הבלוג הצהרתי שאני מרגישה בנוח לדבר על דברים שלאחרים קצת יותר קשה להציף על פני השטח, להיות ספר פתוח.
אני מרגישה שאני עומדת מאחורי ההצהרה שלי, ויחד עם זאת, חשוב לא להתעלם מהצד השני של המטבע, מחצי הכוס המלאה.
חוויות מאתגרות ואירועים מורכבים, הולידו הדס מאושרת וחזקה שעומדת מאחורי החיים שהיא עברה ומסתכלת עליהם בגאווה שאין לה סוף.
לא הייתי משנה בהם כלום. טוב אולי רק דבר אחד.. אבל את זה אשמור לפעם אחרת.
ואיפה הכושר נכנס לסיפור? מבחינתי הוא בלתי נפרד מהאושר.
הכושר לימד אותי עצמאות מה היא, בנה אצלי ביטחון, הרגשת מסוגלות, משמעת ושינוי תודעה - כן כן, ממש כמו סמים (״טריינספוטינג 2״ אמרו את זה קודם).
אחד מהדברים היותר יפים שאני עדה להם בסטודיו, הוא מתאמנות ומתאמנים שמגיעים לאימון אחרי יום קשה, מבאס, שובר ויוצאים מפה מאושרים ומחוייכים, שינוי של 180 מעלות. זה באמת מחזה מדהים!
שינוי. הוא יכול לבוא ברגע והוא יכול להיבנות במשך שנים.
מילדה שהלכה את הדרך ליסודי ולבית הספר במבט מושפל למדרכה - הפכתי לאישה שהולכת זקוף עם ראש מורם.
ממישהי שבעבר שתקה ופחדה להביע, או אפילו להכיר בזה שיש לה דעה, שמא לא יאהבו או יסכימו איתה - עכשיו שמישהו ינסה להשתיק אותי.
פעם נתתי שיתייחסו אלי כאל סמרטוט רצפה - היום אני רוצה לראות את האמיץ שרק ינסה לעשות לי, או לאהובים שלי עוול.
אל תטעו, הדס של פעם עדיין איפשהו כאן בפנים.
מידי פעם היא מתעוררת ומציפה מחדש חוסר ביטחון, סרטים, פחדים וחששות.הקול שלה אומנם חלש מבעבר, אבל ההד שלו לא פראייר.
אז בין לסט לסט אני מחבקת אותה.
כל פעם שאני שוברת עוד שיא אני מרימה לה.
כל אימון שאני עושה, למרות שממש אין לי כח אליו, אני יודעת שגם למענה אני עושה אותו.
וזה מה שצריך לזכור כשרוצים להיכנס לכושר.
לא את המשקל, לא את ההיקף, לא את הנראות (תאמינו לי שכל אלו יגיעו!) אלא את עצמנו, של היום, של פעם וחשוב לא פחות, את של העתיד.
