סה״כ אני אוהבת להיות אישה.
אני אוהבת את האחווה, לחגוג את המיניות. אני אוהבת את הרגישות, המורכבות, את יכולת ההכלה.
אני אוהבת את הנשיות העדינה ואת הנשיות הכוחנית ואני אוהבת במיוחד לשחק בין שתי הקצוות האלו.
לפעמים אני ממש מרחמת על גברים.
על זה שאותם חינכו לא להראות רגשות, לבלוע הכל פנימה, לא לבכות.. אתם רציניים?! בכי זו אורגזמה רגשית!
ואני מגדלת בתוכי בן.
אני לא אשקר, מאוד קיוויתי לבן, מכל מיני סיבות.
הראשונה היא, מערכת היחסים המורכבת שלי עם אמא שלי.
במיוחד עכשיו כשאני נמצאת במקום לא פשוט איתה.
לצד רגשות של הערצה והערכה שאין לה סוף, יש גם את הדאגה למצבה וחרדה שבחיים לא הרגשתי.
על כל זה תוסיפו גם כעס אדיר ושום יכולת לשחרר ממנו, לא משנה כמה אני מנסה.
וואו ואני מנסה.
המחשבה על לגדל בת ועל הסיכוי שמערכת היחסים שלי ושלה תהיה דומה, באיזושהי צורה, למערכת היחסים שלי עם אמא שלי דיי מבהילה אותי.
הסיבה השניה, היא שעד כמה שיכול להיות מדהים להיות אישה, באמת שצריך לעבור שבעה מדורי גיהנום כדי ללמוד להנות מזה.
מי שעוקב.ת אחרי הבלוג, אולי מצליח.ה להבין חלק מהדברים שעברתי עד שהגעתי לנקודה שאני נמצאת בה היום, ועד כמה המסע הזה לא היה ועדיין לא קל.
(כמו שזה לא קל לכתוב פוליטיקלי קורקט לשני המינים רק כי השפה העברית היא כזו פטריארכלית).
אניוואי.. זה פאקינג מפחיד להיות בת!
העובדה שאחת מכל אחת מוטרדת מינית, ההליכה לבד בלילה ברחוב, האפליה במקומות העבודה, האלימות, סם אונס, ההערות, המבטים, חוסר הייצוג במעגל מקבלי ההחלטות, השכר הנמוך, וכל אלו הם רק חלקיק מהמציאות שאנחנו חיים (או יותר נכון חיות) כבר עשורים, אם לא מאות שנים.
ועכשיו, המצב במדינה.
ואני ממש לא מדברת כאן על פוליטיקה! אלא על אקטואליה.
זכויות של מיעוטים נשללות, הדמוקרטיה קורסת ולא רחוק היום שכל אחת וכל אחד מאיתנו יטעם את הדייסה שמבשלים לנו.
גם ימין וגם שמאל, גם נשים וגם גברים, גם סטרייטים וגם להט״בים.
אז איך למען השם מגדלים בעולם הזה בת??
אני מגיעה משושלת של נשים חזקות.
(״שושולת״.. הכוונה לאמא הג׳אדאית שלי ולאישה שאני גדלתי להיות.)
היתה לי ולדורון שיחה לא הרבה זמן לפני שנכנסתי להריון, כבר אז אמרתי בפה מלא שאני רוצה בן, אבל באותה שיחה גם היתה לי הארה: שאם תהיה לנו בת אני לגמריי אבין למה.
כדי שאוכל להמשיך את רצף הנשים החזקות שהעולם הזה כה צריך.
אבל בואנה זו אחריות ממש כבדה!
האם אצליח לעשות את זה?
אמא שלי, הלא היא הנינג׳ה הראשית, כבר לא במצב להעביר את חכמת האישה החזקה הלאה.
האם לי יש את מה שצריך כדי לעשות את זה בעצמי?
אז אני שמחה שיש לי בבטן בן. ואני מקווה שבהריון הבא תהיה לנו בת :)
ככה אני אדע שלאורך החיים ילווה אותה אח מדהים, שאני ודורון נגדל על פי הערכים שלנו.
אח שיגן עליה, במקומות ובזמנים שאנחנו לא נוכל.
ואם באמת תהיה לנו מתישהו בת, אני אעשה הכל כדי לחנך אותה ולהעניק לה את ההעצמה הנשית שכל ילדה וכל אישה צריכה שתהיה לה, כדי ליהנות מהזכות שיש לנו - להיות נשים.
חזקות, מורכבות, רגישות, מיניות ואדירות!
