החלטתי לנצל את הבמה ולכתוב את עצמי החוצה. אין אג׳נדה מסויימת.. אין נושא מוגדר.. יש אותי :)
הפוסט הזה קצת מעלה בי את התחושות כמו של הפוסט הראשון. אין דרך אחרת להגיד את זה, התגעגעתי.
רוק 30. עשור של שקט פנימי יחד עם שינויים מטלטלים. כמו חיבה לסודה, והריון.
גולדסטאר טעו או צדקו בקמפיין ״תגיד תודה שאתה גבר״? אולי זה בכלל מקרה הילד חסר הביטחון שמפצה על כך בבריונות לאחרים? בכל אופן, קחו גולדסטאר ותקראו.
21 שנים בלעדיה. אני כמעט כפול מהגיל הנצחי שלה, ולעד אסתכל עליה מלמטה בהערצה.
היום אנחנו מחבקות אחת את השניה ולחושות ״בסוף הכל יסתדר, הדס תמיד צודקת״.
החיים מחלקים לנו קלפים, ואין לנו שליטה עליהם. אלא רק על איך אנחנו משחקים איתם
בניגוד למערכות יחסים משמעותיות אחרות, אני לא זוכרת את התאריך המדוייק שהיא התחילה. רק שזה היה אי שם בשנת 2008
הגוף שלנו משתנה. ואין לנו שליטה על זה. הבטן גדלה, ולצד ההרגשה המדהימה והידיעה שבתוך הבטן הזו נמצא וגדל הדבר הכי מדהים שיהיה בחיים שלנו
אני עוברת עכשיו משהו גדול ומשמעותי והבנתי כמה השפעה יכולה להיות לי רק מעצם העובדה שאני מרגישה בנוח לפתוח ולדבר על הדברים